<h1>ראבי"ה סימן תקס"ט</h1>
<h2>דף יט:</h2>
ונראה לי דהא דתנן הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן הכי פירושו כל האנשים כשירים לקרות חוץ מהני, אבל נשים נמי אינן כשירות לקרות ולהוציא אנשים. וכן פסק בהלכות גדולות, והני תניא בתוספתא דמגילה [פ"ב ה"ד] נשים ועבדים פטורין מלקרות המגילה, ומהשתא הוו להו שאינן מחויבין בדבר [ואין מוציאין אחרים ידי חובתן]. והא דאמר רבי יהושע בן לוי [לעיל ד' ע"א] נשים חייבות במקרא מגילה פירושו לשמוע מקרא מגילה, ובהלכות גדולות גרס במשמע מגילה. ואמרינן בפרק שני דמגילה [י"ח ע"א] והלועז ששמע אשורית יצא והא לא ידעי מאי קאמרי, ומשני מידי דהוי אנשים ועמי הארץ, ומיהו יש לדחות דאי הוו ידעי הוו קרי. והא דאמרינן בשבת [בבמה מדליקין] אשה וודאי מדלקת דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה בדקתי בהלכות גדולות ולא פירש בה מידי, ולא ידענא בה אי בחדא [מ]חיתא איכא לפרושי אי לא, וכן נשים חייבות בארבע כוסות. ומיהו לעצמן דבר פשוט דמצו למיקרי דמצו להדליק. ומספקא לי אי קטן מצי לאפוקי נשים אי נשים לקטן בין במגילה בין בהדלקה, דשמא אף על גב דתרווייהו פטירי [מקריאה] וחייבים במשמע מגילה דילמא אינם חייבין בשוה, כדאמרינן במסכתא שבת [בריש פרק מי שהחשיך [קנ"ג ע"א] גבי חרש שוטה וקטן] הי מיניהו עדיף, אף על גב דבכל דוכתא כייל להו כחדא. גרסינן בירושלמי [פ"ב ה"ד] אמר רבי יהודה קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון וכו' מיכן ואילך נהגו לקרותה ברבים בבית הכנסת בר קפרא אמר צריך לקרותה בפני אנשים ונשים ובפני קטנים שאף הן היו באותו הנס בספק להשמיד ולהרוג ולאבד רבי יהושע בן לוי עביד כן ומכניש בני ביתיה וקרי לה לקמיהון, והיינו כדפרישית לעיל, והיינו דלא פריך מן התוספתא לרבי יהושע בן לוי. ומיהו נראה לי כיון דתלי טעמא מפני שהיו בספק ואפילו קטן שלא הגיע לחינוך רק שיודע להבין צריך לשמוע מקרא מגילה, כדאמרינן [לעיל י"ח ע"א] מידי דהוי אנשים ועמי הארץ, ומסקינן אלא פרסומי ניסא, פירוש שיודע לשאול ומפרסמין הנס להם. ונראה לי דנשים מברכות על משמע מגילה ואפילו אי קרו לה לעצמן. ומה שאין אנו מברכין לשמוע בקריאת מגילה כדמברכין לשמוע בקול שופר, משום דבמגילה אם לא השמיע לאזנו יצא, כדפסקינן לעיל [י"ז ע"ב] בקריאת שמע דאם לא השמיע לאזניו בדיעבד יצא, וכן משמע בפרק שני דברכות [ט"ו ע"ב], ושמיעת המגילה וקריאת שמע מדמי להם בשמעתין להדדי גבי חרש. ותו דפרק שני דברכות איתמר [ב]מסקנא אמר רב יוסף מחלוקת בקריאת שמע אבל בשאר מצות דברי הכל יצא, אבל גבי שופר צריך לשמוע, כדתנן [ר"ה כ"ז ע"ב] התוקע לתוך הבור [או לתוך הדות] ולתוך הפיטום וכו' לא יצא, דתקיעה בלא שמיעה לא מהני. וכן שמעתי הטעם בשם רבינו זקיני מ"כ. ובהלכות גדולות בהלכות ציבור פסק דבעינן לקרות את המגילה ולפרוס על שמע ולברך ברכת המזון ולתקוע שופר ולקדש לבני הבית בלילי שבת ויום טוב ולומר הגדה של פסח ולהדליק נר חנוכה עד שיהא בן שלש עשרה שנים ויום אחד. אבל בהדלקת קטן לנשים לא אדכר מידי.
בספרים ישנים גרסינן הכא ובפרק שני דברכות [ט"ו ע"ב] והא לא דמי רישא לפסולה וסיפא לכשירה. פירש רבינו שב"ט רישא תנן דקטן פסולה ואפילו דיעבד וסיפא תנן רבי יהודה מכשיר בקטן, ואפילו תוקמה דיעבד לא מתוקמא כחד תנא, ומשני לעולם כולה רבי יהודה היא כאן קטן וכו'. ומסקנא דבקטן שהגיע לחינוך בלחוד שרי רבי יהודה, ורבנן פליגי עליה, כדתניא לקמן אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן. ובירושלמי [פ"ב ה"ד] גרסינן אמרו לו קטן היית ואין עדות לקטן, [ובתוספתא דמגילה פרק שני [ה"ד] תניא אמר רבי יהודה קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון בלוד וקבלני]. ואפילו סבירא לן אסתר [לאו] ברוח הקודש נאמרה, ודרבנן היא, לא הימנוה[ו], דכיון דשמעי[נן] שקרא בעודו קטן דילמא רבי טרפון שלא מיחה מפני שכבר קרא ויצא ידי חובתו, ורבי יהודה קטן היה ולא היה [מעכבו מלקרות] בעצמו, דאפילו גבי תקיעה תנן [ר"ה ל"ב ע"ב] אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. (ובתוספתא דמגילה פ"ב תניא א"ר יהודה קטן הייתי וקריתיה לפני ר"ט בלוד וקבלנו). ולא תיקשי לך דפרק שני דכתובות [כ"ח ע"א] אמרו דאלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנותן וכו', ומסקנא דהימנוהו רבנן בדרבנן, דהתם אינו מעיד על עצמו אלא שראה שעשו אחרים והם היו גדולים בשעת המעשה, ואפשר שיתכן שראה. ובהלכות גדולות פסק ולית הילכתא כרבי יהודה דמכשיר בקטן כיון דלאו בר חיובא הוא לא מפיק אחרים ידי חובה. ונראה דבקטן שהגיע לחינוך איצטריך ליפסוק, דאי בשלא הגיע לחינוך פשיטא. ותו שכתב בענין הלכות ציבור ולקרות את המגילה עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד. עד כאן יסודו.
<h2>דף כד.</h2>
וקטן הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא. דגרסינן בפרק שלישי דמגילה קטן אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, וגרסינן עלה בירושלמי עד אימתי עד שיהיה בן שלש עשרה ויום אחד במה דברים אמורים לשאר מצות אבל לישא את כפיו עד שיתמלא זקנו. והכי נהיגו. ומיהו נראה לי דהני מילי לעבור שלא בקבע לפני התיבה, אבל לקובעו בשליח צבור לקבע לא, [ד]גרסינן בפרק קמא דשחיטת חולין [הלכה כשר בכהנים] [כ"ד ע"ב] תנו רבנן נתמלא זקנו ראוי לעשותו שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו. ובמסכת סופרים פרק ולמה אמרו [ה"ז] גרסינן לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו עד שיהיה בן עשרים שנה ובעל זקן אבל אם אין לו זקן אפילו בן עשרים לא מפני שנראה כסריס ויש אומרים סריס עצמו מותר ואם עלה זקנו אפילו בן שמונה עשרה שנה עובר לפני התיבה ונושא את כפיו, והך נמי לעבור בשליח צבור מיירי. ובתוספתא בריש חגיגה [פ"א ה"ג] ובירושלמי בפרק לולב הגזול בסופו גרסינן הגיע [לשלש עשרה] שנה ויום אחד חייב בכל מצות שבתורה אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא [זקנו] רבי אומר כולהן מבן עשרים ומעלה מה טעם ויעמדו הלוים מבן עשרים שנה וגו', והיינו כההיא דשחיטת חולין, ולא פליגי. ובירושלמי פרק בשלשה פרקים [בשנה איתא דרב חונה] מעבר דלדקן, ואדוכן קאי התם, ופריך והא תניא אם היה דש בעירו מותר, אמר רבי מנא מגילה הות סיגין שלא יאמרו ראינו קטן נושא את כפיו. ונראה לי דהוא הדין לעבור בשליחות ציבור אסור.
